סקירה קולינרית על מסעדת סאסאזו בפראג (‏‎SaSaZu‎‏)

לא תמיד כל העולם ואחותו צודקים, אבל הפעם זה קרה – כל העולם ואחותו המליצו לנו שאם אנחנו כבר בפראג אז ללכת למסעדה האסיאתית SaSaZu. חבר טוב אף הגדיל לעשות ודיבר עם השף במקום שהוא חבר שלו, שידאג לנו (והוא דאג). אז עד כמה מסעדה אסיאתית-פיוז׳ן יכולה להפתיע לונדונים קולינרים חובבי מסעדות אסיאתיות שכמונו?

פנים מסעדת סאסאזו
פנים מסעדת סאסאזו

אחרי שנכנסנו והתלהבנו מהעיצוב היפהפה של המקום, השף אביב הגיע לפגוש אותנו ואמר שהוא ידאג להוציא לנו את המנות הכי טעימות, ושנסמוך עליו. אז סמכנו.

לשולחן הגיעו ראשונים סלט הפאפאיה ושתי קערות קטנות של מרק קוקוס-תירס. סלט הפאפאיה לא ממש הצליח להפתיע אותי (מה גם שאכלתי לאחרונה הרבה סלטי פאפאיה, כולל יום לפני הנסיעה במסעדה התאילנדית Smoking Goat בלונדון אצלנו, ואפילו העליתי עליה פוסט :), אבל המרק היה מפתיע ממש – לא ציפינו לעוף כל כך על מרק תירס וקוקוס. המרקם והקרמיות של המרק היו מאוד מפתיעים, וזה נתן לנו תקווה קלה להמשך.

הבא בתור היה מעין סושי, רק בלי אורז, שהיה בעצם חצי טונה חצי סלמון. הסושי עצמו היה נפלא אך לטעמנו הרוטב שעליו הוא נח הכיל יותר מדי ווסאבי, שהשתלט על כל הטעם הבין כה וכה עדין של הדג המרנין.

המנה הבאה לא נשמעה על פניה כמו משהו מרתק, אבל הפתיעה אותנו בענק – עוף ביוגורט וחמאה בסגנון הודי בתוך טורטיות שכאלה, עם לימון, בצל סגול וכוסברה. קשה לי להסביר למה ואיך ומדוע אבל זה פשוט עובד מצויין. על פניו אני עצמי בחיים לא הייתי בוחר מנה כזו. יחסי הדיפלומטים עם עולם העוף ועם המטבח ההודי נמצאים בשפל, וטורטיות? עזבו אותי מהשעמום הזה, אבל הנה הוכחה שצריך לפעמים ללכת נגד האינסטינקט – המנה הזו היתה בדיעבד אחת המוצלחות של הערב.

לצד קוקטייל מרענן של תות שדה, בזיליקום, למון גראס ושלל תופינים הגיעה מנה נוספת – שרימפס גדולים מטוגנים בטמפורה לצד יוגורט, בצל ירוק ופיסות דלעת, מנה בסגנון ויאטנמי. השרימפס היו טריים וממכרים להפליא, יחס פריכות חוץ-רכות פנים מצויין ורוטב ששווה להטביל בו הכל, כולל את יוחנן.

שרימפס בסאסאזו
שרימפס בסאסאזו

השרימפס המעולים לגמרי גנבו את ההצגה ממנת הריב-איי סטייק הפרוס ברוטב טראפל-ג׳ינג׳ר שהגיעה לידם. הסטייק היה חביב ועשוי כהלכה, מעט אנמי ביחס לאנטריקוט, ולא ממש הלהיב את הסועדים (אשתי ואני), שהיו עסוקים בעיקר בקולות פליאה לנוכח הרוטב של השרימפ ויכולתו להרים את המנה לגבהים.

מנות מרנינות עין לב וקיבה בסאסאזו
מנות מרנינות עין לב וקיבה בסאסאזו

מנה בסאסזו

מבסוטים ושיכורים מעט (אחרי עוד קוקטייל ואחרי סשן טרום-מסעדה בביזנס לאונג׳ שכלל המון קובה ליברה ושמפניות) הגענו לקינוחים, שכללו טירמיסו קוקוס ושני סוגי קרם ברולה (תה יסמין ושומשום שחור). הטירמיסו היה מעולה – מרענן וקוקוסי להפליא (סתם טירמיסו נוטה לשעמם אותי, אז וואלה שמחתי). הברולה יסמין לא היה כל כך מרתק אבל הברולה שומשום שחור – לפנים! זו לדעתי גרסת הקרם ברולה הכי מעניינת שיצא לי לטעום מאז הברולה פלפלים חריפים ופטה של ״דלידה״ בדרום ת״א. תענוג של דבר.

תוך כדי הקינוחים (ותה הנענע) הגיחה מסאז׳יסטית פיליפינית שהציעה לאשתי מסאז׳ כתפיים וצוואר מפנק, בונוס חביב מאוד לארוחה המרנינה.

לסיכום, הופעתנו מאוד שיש מסעדת פיוז׳ן פן-אסיאתית כל כך מוצלחת גם פה בפראג, ומסתבר שבמקרה הזה הישראלים צודקים (בהמלצות שקיבלתי על המלון שלנו הם צדקו לצערי קצת פחות, אל תלכו להילטון אולד טאון, יש מלונות שווים בהרבה, הוא הרגיש די גנרי). בקיצור טעים פה, כיף פה, ולא יקר פה (ביחס לשאר העולם. ביחס לפראג אולי קצת כן).

זיקוקים בפה: 4.5
שירות ויחס: 5
תמורה לכסף: 4.5

את הפוסט כתב עומר לוגסי, מדריך סיורים קולינריים ותיק בבירת אנגליה. רוצו לקרוא עוד באתר שלו לונדוניסט על אוכל, לונדון ומה שביניהם.

סקירה קולינרית של המסעדה האיטלקית Pastař

אחת מהתגליות הקולינריות הכי נעימות ומפתיעות בביקור הבכורה שלנו בפראג היא מסעדה איטלקית בשם Pastař, שגילינו ממש במקרה אחרי שחצינו את אחד מהגשרים היפים של העיר (גשר הלגיון) וחיפשנו משהו טוב לאכול בצדו השני של הגשר.

מצאנו מסעדה איטלקית ביתית עם אווירה כפרית וחמה, שהקים פסטר (יצרן פסטה) צ׳כי בשם הונזה בלאזק, שלמד את רזי הכנת הפסטה באיטליה, חזר לצ׳כיה בשנת 2010 והקים במערב המדינה (ליד עיירת הספא המפורסמת קרלובי וארי) עסק קטן לממכר פסטה בעבודת יד, שהפך במהרה לספק המועדף של מסעדות איטלקיות ברחבי פראג. בשנת 2014 הוא חבר למסעדן תומאס ארנולד (ממסעדת המישלן Alegro במלון Four Season בפראג), ויחד הם הקימו מסעדה איטלקית בהשראת מסעדות משפחתיות באיטליה.

התיישבנו לשולחן וקיבלנו סלסלת לחמים עם שני סוגי לחם – עגבניות מיובשות ופיסטוקים, ועם שמן זית ובלסמי. הלחם היה טרי והתוספות כיפיות, כבר התחלה טובה.

התחלנו עם שתי מנות פתיחה – מרק פרמז׳ן שהיה שיחוק לא נורמלי (אחד הטעימים שאכלנו!) והגיע גם לשמחתנו במנה נדיבה, כי אוי כמה שלא רצינו שהפלא הזה יגמר. לצידו הגיע קרפצ׳יו טונה אדומה עם מלפפונים, רוטב שומשום וכוסברה, שהיה טעים, אבל מרק הפרמז׳ן גנב את ההצגה ללא רחמים.

קרפצ'יו טונה אדומה
קרפצ'יו טונה אדומה
מרק פרמז׳ן
מרק פרמז׳ן

אחרי מנות הפתיחה המבטיחות עברנו לעיקריות. אני בחרתי פילה עגל עם כבד אווז, פירה ורוטב כמהין, ואשתי בחרה פסטה שחורה עם פירות ים ועגבניות. המנה שלי היתה פשוט מושלמת – פרוסות פילה העגל היו רכות כמו חמאה בת יומה (לו היה קיים מושג כזה), עשויות במידה מדוייקת, ורוטב הכמהין היה מעודן ועשיר בדמי גלאס, והלך פשוט מצויין עם הפירה העדין שלצידו. פרוסת כבד האווז הצלויה הקטנה היתה הדובדבן שבקצפת של המנה הזו, שגם בלעדיה היתה מוצלחת, אבל ביס האושר הזה היה פשוט שמיימי.

פילה עגל עם כבד אווז
פילה עגל עם כבד אווז

המנה שבחרה אשתי היתה טובה בפני עצמה, אך בדומה לקרפצ׳יו טונה של מנות הפתיחה, היא החווירה לעומת המנה של פילה העגל והפואה גרה.

לקינוח הזמנתי טירמיסו ערמונים, שהיה יחסית גדול ומפנק, ובעיקר נהניתי מהשוקולד האיכותי שעטף אותו, קצת פחות מהקרם עצמו, שהיה מעודן מאוד ובקושי הרגשתי בו את הערמונים, מה גם שאחרי הטירמיסו קוקוס המצויין של SaSaZu שני ערבים קודם, הוא הרגיש כמו עוד טירמיסו ׳סתמי׳. בכל אופן, בשלב הזה אשתי כבר היתה שבעה, והיא גם ככה לא טיפוס של מתוקים כל כך, אז נאלצתי להשתלט על הקינוח הדי גדול הזה בעצמי, לצד עוד קוקטייל של קוואנטרו וסודה. מה קשים הם החיים…

טירמיסו ערמונים
טירמיסו ערמונים

אין ספק שבביקור הבא בפראג, נחזור למסעדה הזו לדגום מנות נוספות (וגם נחזור ל-Kantyna, ולו רק כדי לדגום את ההמבורגר שלהם, אבל זה כבר סיפור אחר…(. למצוא מסעדה איטלקית טובה אצלנו בלונדון זו לא משימה קלה בכלל (אפשר לספור אותן על יד אחת לצערי), ושמחתי לגלות מסעדה איטלקית טובה באמת אחרי הרבה זמן של בצורת קולינרית איטלקית קשה. המסעדה הזו, לצד האחרות שביקרנו בהן, השאירו לנו טעם טוב (מאוד) ורצון עז לחזור שוב לפראג המקסימה.

זיקוקים בפה: 5
שירות ויחס: 4
תמורה למחיר: 5

סיכום קולינרי קטנטן לסיום (עד הביקור הבא):

פראג לוקחת את לונדון ב: כל מה שקשור לחזיר, נקניקיות, נקניקים, אוכל איטלקי, דבש, תמורה לכסף, מידת עשייה של בשר, אבסינת׳, בירות פילזנר כמובן.

לונדון לוקחת את פראג ב: קינוחים/מתוקים (מישהו צריך להגיד לצ׳כים ׳חלאס עם הקיורטוש!׳), יין חם מתובל (בפראג יש מבחר אבל של לונדון יותר טעים), גבינות, שווקי אוכל והמגוון בהם, סוגי בירה מגוונים.

הכותב הוא עומר לוגסי, איש קולינריה לונדוני ותיק. בקרו באתר שלו על לונדון.