גבעת פטז'ין (גבעת פטרין) היא גבעה בגובה 327 מטר במרכז פראג שאתם פשוט חייבים לבקר בה. הסיבה לכך פשוטה – התצפית על העיר ממרומיה הגבעה נחשבת למרהיבה במיוחד.
העלייה למרומי הגבעה קלה במיוחד הודות לרכבל שמתחיל באזור פראג 1. אתם יכולים כמובן גם לעלות ברגל ולחסוך עמידה בתורים אבל לכך יידרשו לפחות 25 דקות.
הגבעה התפרסמה בעולם הודות לשני אזכורים ספרותיים של סופרים צ'כים ידועים. הראשון הוא פרנץ קפקא שתיאר את הגבעה בסיפורו "תיאור של מאבק". השני הוא מילן קונדרה שתיאר את הגבעה בספרו האלמותי "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום". ואגב, הנסיכה ליבושה ניבאה שפראג תזכה לתהילה עולמית לאחר ביקורה במקום וגם אתם תבינו למה.
מתכננים כעת את החופשה שלכם?
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בפראג. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
- חוויית התיאטרון השחור
- ארוחת ערב ימי הביניים עם שתיה בלי הגבלה
- ערב של שייט על הנהר בפראג
- תיאטרון היברניה בפראג מציג: מופע אגם הברבורים
- שייט וארוחת ערב על סירת זכוכית פתוחה
- שייט לילי על נהר הוולטאבה כולל אוכל
- שעה וחצי של מופע התיאטרון השחור
- כניסה לבית העירייה הישן ולשעון האסטרונומי
- כניסה למוזיאון החושים
שם הגבעה נובע מהעובדה שהיא סלעית (פטרה בצ'כית משמעו סלע) ושימשה בעבר כמחצבה. כיום הגבעה מכוסה בפארקים ומהווה מקום פופולרי לנופש, הן של תיירים והן של תושבי פראג המקומיים.
רוב האנשים מגיעים למקום כדי לטפס על המגדל המקומי שמזכיר את מגדל אייפל, אבל האמת היא שאין שום דמיון בין השניים.
אם אתם רוצים להיווכח בכך בעצמכם אתם מוזמנים לעשות זאת בשמחה, רק קחו בחשבון דבר אחד – הטיפוס למרומי המגדל נמשך כחצי שעה וכרוך בתשלום נוסף. אמנם 299 המדרגות יכולות להיות חלקות לאחר שלג אבל אל תחשבו על שימוש במעלית – היא מיועדת לנכים בלבד.
בגבעת פטז'ין יש אטרקציות נוספות מלבד המגדל
קיר הרעב
חומת הגנה מימי הביניים שנבנתה בפקודת המלך קארל ה-4 בשנים 1360-2. ואל תבהלו מהשם, כי בשנים אלו שרר רעב בפראג והעובדים שבנו את הקיר קיבלו משכורת באוכל.
האגדה מספרת שאפילו המלך בעצמו נתן יד בבניית הקיר, אבל דבר אחד בטוח: מאז משמש הביטוי Hladová zeď (קיר הרעב בצ'כית) כסמל לעבודות ציבוריות חסרות ערך.
אנדרטה לקורבנות הקומוניזם
זהו רצף של פסלי ברונזה אנושיים שנחנך ב-2002, עשר שנים לאחר סיום השלטון הקומוניסטי בצ'כיה. הפסלים ממוקמים לאורך גרם מדרגות ועם הירידה במדרגות חלה ירידה בבריאותם, למשל גופם מתפרק והם מאבדים איברים כסמל להשפעת השלטון הקומוניסטי על האוכלוסייה.
האנדרטה זכתה לביקורות רבות במשך השנים, למשל היא נחשבה לקיטשית ולשוביניסטית כי אין בה כלל פסלי נשים אלא רק גברים. ב-2003 אחד מפסלי האנדרטה נפגע בפיצוץ מסתורי שעד היום לא יודעים מי אחראי לו.
גני ורדים
גן הוורדים, או הרוזיום, בראש גבעת פטרין, גן נבוז'ק וגן הסמינר עם יותר מאלפיי של עצי פרי הם קסומים במיוחד. הגנים הללו הם יעד מועדף למשפחות עם ילדים ולזוגות רומנטיים. הדרך הקלה ביותר להגיע לראש הגבעה היא באמצעות הפוניקולר.
שבילי הליכה חוצים את הגנים ולאורכם ספסלים עם נוף נהדר. יש כאן אפילו כמה מגרשי משחקים.
בנוסף, יש במרומי הגבעה מצפה כוכבים, מבוך מראות, אצטדיון ו-2 כנסיות כך שאם יש לכם לפחות שעה פנויה – אנחנו ממליצים לבקר בה. ואל תדאגו, יש במגדל התצפית חנות מזכרות וקפיטריה כך שאתם מסודרים.
לחובבי הספורט יש במקום שבילי רכיבה על אופניים ושבילי הליכה כך שהיא מתאימה לכולם כולל כולם והנה ההוכחה:
הגבעה בספרות הצ'כית
הגבעה מופיעה בספר נוסף, "שורף הגופות" שכתב לדיסלב פוקס (Ladislav Fuks) שנחשב בצ'כיה למפורסם לא פחות משני הסופרים שהוזכרו קודם.
על מה הספר?
הספר מתאר את קופפרקינגל (שמו הפרטי משתמה מקארל לקרל ולרומן בהתאם לנסיבות ויש לזה כמובן משמעות) שמתפרנס משריפת גופות בקרמטוריום של פראג.
הגיבור נחשב לאבא אוהב ולבעל מסור, אבל מרגע שהוא מצטרף למפלגה הנאציונל-סוציאליסטית הוא משנה את עורו- מה שגורם לו להפוך מאזרח רגיל לבעל חלק פעיל פרק בהיסטוריה העקובה מדם של צ'כוסלובקיה.
ספר זה הוא הראשון של פוקס שתורגם לעברית אבל כמו הרומנים האחרים של הסופר – גם ספר זה הוא רומן פסיכולוגי שמציג את הייאוש והסבל של האנשים שנמצאים תחת כיבוש טוטליטרי, בעיקר הכיבוש הנאצי של צ'כוסלובקיה.
גבעת פטז'ין בספר
הסצנות שמתרחשות בגבעת פטרין כוללות את גיבור הספר וכן גבר ואישה אלמונים. הגבר שותק והאישה מדברת נון-סטופ דברי הבל לכאורה, מה שמביא עליה את גידופיו ונחת זרועו של בעלה.
במהלך הספר מתברר שדווקא האישה היא זו שצדקה לאורך כל הדרך, אבל זה לא העניין וכמו בספרות צ'כית איכותית גם כאן יש סאב-טקסט.
העובדה שגיבור הסיפור לא שם לב לדברי הגבר והאישה גורמת לקורא תחושה מוזרה, כאילו כל אחד מהם (הגיבור, הגבר והאישה) חי בעולם משלו עם ממדים שונים של זמן ומרחב.
התוצאה אבסורדית, קומית וגרוטסקית ומסמלת את אירופה כולה, יבשת תרבותית שלא שמה לב (ממש כמו הגיבור ומשפחתו) להזהרות ומגיעה לעברי פי פחת.
ההוכחה לכך היא לא רק התפשטות הנאציזם, אלא העובדה שאנשים כמו גיבור הספר אימצו באופן אוטומטי ובאדישות את האידיאולוגיה שלהם.
חשוב לציין שהספר יצא לאור במקור בשנת 1967 כאשר הסובייטים שלטו בפראג ולא הנאצים, אבל אני חושבת שהמקומיים הבינו את הרמז ואת האנלוגיה והתוצאה – "האביב של פראג" ב-1968.
המשמעויות של הספר
בעיני, הספר חוקר את מקורות הרוע האנושי, מסיר את המסכות שכולנו כבני אדם עוטים על עצמנו וחושף את העובדה שזהות אישית (בעיקר במאה ה-20 באירופה) היא עניין של פוליטיקה.
וכמובן שפוקס יודע על מה הוא מדבר – בתור נער הוא היה עד לרדיפות של חבריו היהודים ולכן מכן היה עובד כפייה.
כמו בספריו האחרים, גם בספר זה פוקס מזדהה עם המיעוטים ומאזן בין שני כוחות מנוגדים: הכורח לגלות את האמת והצורך להסתיר אותה.
העובדה שעלילת הספר מתרחשת במשפחה צ'כית נורמטיבית, מאושרת, יציבה, אופטימית ותמימה מדגישה ביתר שאת את הסכנות והפורענויות שיבואו עליהם אחר כך.
בספר הזה כמו בשאר ספריו הוא מוכיח שלהוגנות, רצינות וכבוד אין מקום במשטר דיקטטורי ושמה שקורה מתחת לפני השטח חשוב לא פחות (אם לא יותר) מהתמונה הפסטורלית והאידילית החיצונית.
ובמילים אחרות – זו הונאה אחת גדולה שאותה ניתן לגלות רק בדיעבד למרות שהכתובת הייתה על הקיר.
עם זאת, הספר טוען שלכל אחד יש אחריות למתרחש ואף אחד אינו קורבן של הנסיבות – מה שאומר שכל אחד חייב להיות בראש ובראשונה ישר עם עצמו. מבחינתי זה המסר המרכזי של הספר, אבל אני מזמינה אתכם לקרוא כי אולי תגיעו למסקנה אחרת…
כתיבת תגובה