מרכז המבקרים של בחרובקה בקרלובי וארי: סודות הבקבוק הירוק נחשפים בעיר המרחצאות

עבור קבוצות חברים, זהו אחד משיאי הביקור בקרלובי וארי. הסיור הקבוצתי מספק הזדמנות צילום נהדרת והטעימות בסוף הסיור מרימות את מצב הרוח לקראת המשך היום או הערב. מטיילים עצמאיים ייהנו מההדרכה המפורטת (קיימת במגוון שפות, כולל מדריכי שמע) ומהיכולת להתעמק בפרטים הקטנים של תהליך הייצור בקצב שלהם.

לגבי משפחות עם ילדים, חשוב לדעת כי למרות שהמוזיאון ויזואלי ומעניין, מהות המקום היא אלכוהול. ילדים מתחת לגיל 18 נכנסים אומנם במחיר מוזל או חינם (תלוי בגיל), אך כמובן אינם משתתפים בטעימות האלכוהוליות (מקבלים שתייה קלה/מים). חלקים מהסיור העוסקים בביקבוק ובהיסטוריה עשויים לעניין בני נוער, אך ילדים קטנים מאוד עלולים להשתעמם בחלקים ההיסטוריים.

שורשים, משפחה וסוד בן מאתיים שנה

הסיפור של בחרובקה מתחיל בשנת 1807, כאשר רוקח מקומי בשם יוזף ויטוס בכר חבר לרופא אנגלי בשם ד"ר פרובריג. השניים חלקו תשוקה לצמחי מרפא ורקחו יחד מתכון לשיקוי שנועד לטפל בבעיות עיכול. ד"ר פרובריג עזב את העיר, אך השאיר ליוזף פתק עם מתכון בסיסי. יוזף עמל במשך שנתיים לשכלל את הנוסחה, עד שיצר את ה"English Bitter" שלימים ייקרא בחרובקה.

במהלך הסיור במוזיאון, עוברים דרך ציר הזמן המרשים של המשפחה. כל דור תרם את חלקו להפיכת המשקה המקומי למותג עולמי. גוסטב בכר , בנו של המייסד, היה זה שהפך את העסק לתעשייתי יותר ורשם את הסימן המסחרי. יאן (יוהאן) בכר, שעל שמו קרוי המוזיאון, נחשב לדמות המפתח שהביאה את המפעל לשיאים חדשים בסוף המאה ה-19, והוא זה שחתום על הבקבוק הירוק המפורסם.

בתמונה זו רואים חלק מקיר התצוגה במוזיאון המוקדש לגוסטב בכר, שחי בין השנים 1840-1921. על הקיר מוצגת תמונת פורטרט שלו בשחור-לבן, ולצידה לוח מתומן כחול המציג מדליות ופרסים שונים בהם זכה המותג, תחת הכותרת "Johann Becher Karlsbad". במרכז הקיר, בתוך נישה מוארת, מוצג ספר עתיק ("Facturen Buch" – ספר חשבונות/קבלות), ומעליו שלט רחוב אמייל עם המספר 691. ציר הזמן המודגש על הקיר מציין את שנת 1871.

חלק זה של התצוגה מתמקד בשני בני משפחה נוספים: יאן מיכאל בכר (1853-1917) ורודולף בכר (1859-1925), שתמונותיהם והשנים בהן חיו מופיעים בגדול על הקיר. ציר הזמן השחור מציין את השנים 1901 ו-1905. בצד ימין, על גבי מעמד שחור, מוצגת מכונה עתיקה בצבע ירוק ולבן, ששימשה ככל הנראה לפקק בקבוקים או חלק מתהליך הייצור הידני. על הקיר תלויות תמונות ממוסגרות נוספות ושלטי רחוב ישנים.

תמונה זו מציגה פינה נוספת במוזיאון הכוללת שתי מכונות תעשייתיות ידניות עתיקות המוצבות על מעמד. על הקיר מימין מוצגת מסגרת גדולה ומרשימה המכילה אוסף של מדליות זהב וכסף ומטבעות, המעידים על ההצלחה הבינלאומית של המפעל, לצד השנה 1907. משמאל למדליות ישנן תמונות היסטוריות של מבנים וכרזות פרסום ישנות של המותג.

במרכז התמונה ניצב דגם אדריכלי לבן ומפורט של מפעל או מטה החברה בתוך ויטרינת זכוכית. מעל הויטרינה תלוי סמל מוזהב גדול ומרשים של הנשר הדו-ראשי, עם הכיתוב "K.u.K. HOF u. KAMMERLIEFERANT", המעיד כי החברה הייתה ספקית רשמית של החצר הקיסרית האוסטרו-הונגרית. על הקיר מאחור מצוינות השנים 1907 ו-1911 לצד תמונות היסטוריות ופוסטרים צבעוניים של תוויות בקבוקים ישנות.

תמונה זו מתמקדת בפריטי אספנות וגרפיקה משנים 1911 ו-1917. משמאל רואים מסגרת עם אוסף מדבקות ותוויות צבעוניות של מותגי עבר של החברה כמו "Becher Cabinet", "JOBEKA" ו-"Karlsbader Becherbitter". במרכז ישנה מסגרת עם צילומים ישנים בשחור-לבן של עובדי המפעל ותהליכי הייצור.

חלק זה מוקדש לאלפרד בכר (1883-1940). במרכז הקיר ישנה נישה אנכית מוארת המציגה בקבוקים שונים שיוצרו על ידי החברה באותה תקופה (לא רק הבקבוק הירוק המוכר). מימין לנישה תלוי שלט פח צהוב עם הכיתוב "KARLOVARSKA BECHEROVA HORKA", ותרשים של מפת צ'כוסלובקיה. כמו כן מופיע איור של בקבוק עם המספר "250,000" המציין את כמות הייצור, והשנים המצוינות על הקיר הן 1929 ו-1935.

זהו החלק בתצוגה המוקדש להדה בכר (Hedda Becher), שחיה בין השנים 1914-2007. על הקיר מצוינת השנה 1941, וישנה מפה של האזור (ככל הנראה מתקופת מלחמת העולם השנייה), לצד מסמך ממוסגר ונישה מוארת עם בקבוקים.

ההיסטוריה של המקום שזורה באירועים הדרמטיים של אירופה. ניתן לראות תעודות, מדליות ופרסים שהמשקה צבר לאורך השנים בתערוכות בינלאומיות, המעידים על יוקרתו עוד בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית. אחד החלקים המרגשים בתצוגה מוקדש להדה בכר, האישה היחידה שניהלה את החברה. היא נאלצה למסור את הסוד למשטר הקומוניסטי לאחר מלחמת העולם השנייה, אך נחשבת למי שהצילה את המתכון המקורי משכחה.

אחד המרכיבים החשובים ביותר בטעם הייחודי של המשקה, מעבר לתערובת של כ-20 עשבי תיבול ותבלינים, הוא המים. במוזיאון מוקדש מקום של כבוד להסבר על מי המאגר של סטנוביץ'. בניגוד למים המינרליים הקשים של המעיינות החמים בעיר, המים הללו רכים מאוד באופן טבעי ואינם דורשים טיפול כימי, מה שהופך אותם לאידיאליים לערבוב עם תזקיק האלכוהול והסוכר.

מה רואים וחווים בסיור המודרך?

הביקור במרכז המבקרים הוא מסע כרונולוגי וטכנולוגי. הסיור המודרך מתחיל בדרך כלל בסרט קצר (שזמין במספר שפות) המכניס את המבקרים לאווירה. לאחר מכן, עוברים דרך התצוגות ההיסטוריות. ניתן לראות דגמים של המפעל כפי שנראה בתחילת המאה ה-20, אוספים של בקבוקים נדירים בעיצובים שונים ומשונים, וכלי עבודה עתיקים ששימשו את הרוקחים הראשונים. קירות המוזיאון מעוטרים בפורטרטים של בני משפחת בכר לדורותיהם, וכל פינה מספרת חלק אחר בפאזל.

גולת הכותרת עבור רבים היא הירידה למרתפים המקוריים. כאן עוברים דרך "הבחרובקודוקט" (Becherovoduct) – מערכת הצינורות המקורית ששימשה להזרמת הליקר. רואים את חביות האלון הענקיות שבהן המשקה התיישן בעבר, ומקבלים הסבר (מוגבל, כמובן) על תהליך הייצור המסתורי שנקרא "Drobge". זהו תהליך שבו מערבבים את שקי התבלינים הסודיים עם האלכוהול. האגדה מספרת שרק שני אנשים בעולם יודעים את הנוסחה המדויקת בכל רגע נתון.

חלק נוסף בסיור מוקדש להתפתחות המותג והשיווק שלו לאורך השנים, כולל מדליות זהב ופרסים יוקרתיים שהוצגו בתערוכות עולמיות בפריז ובווינה. ניתן לראות גם מיצגים המראים את תפוצת המשקה ברחבי העולם ואת הפיכתו לסמל צ'כי מובהק. המוזיאון מציג גם את קו המילוי והביקבוק, ומדגים כיצד הבקבוקים עוברים שטיפה, מילוי ואיטום.

בסיום הסיור המודרך מגיע החלק לו כולם מחכים: הטעימות. בבר המוזיאון מוגשות כוסות קטנות של בחרובקה קרה בטמפרטורה האידיאלית (מינוס 6 מעלות, לפי ההמלצה). בדרך כלל הטעימות כוללות את הבחרובקה הקלאסית, ולצידה גרסאות נוספות שמיוצרות במפעל כמו "בחרובקה למונד" הלימונית והקלילה יותר, "קורדיאל" עם פרחי לימון, וגרסה לא מסוננת (אנפילטרד).

בנוסף למוזיאון, קרלובי וארי עצמה מלאה בפעילויות. מומלץ לטייל לאורך נהר הטפלה, לשתות ממי המעיינות (רצוי בכוסות החרסינה המיוחדות עם הקשית), ולעלות לתצפית דיאנה ברכבל לנוף עוצר נשימה על העמק. תוכלו לקרוא על האפשרויות הללו בהרחבה במדריך המפורט שלנו לקרלובי וארי.

רחבת הכניסה למרכז המבקרים – הבכרפלאץ

ממש בכניסה למרכז המבקרים שוכן מתחם ה"בכר-פלאץ". זהו חלל אדריכלי יפהפה ששימש בעבר כחצר המפעל וכיום מקורה בתקרת זכוכית ומעוצב ככיכר עיר עתיקה מהמאה ה-19. עוד לפני שמתחילים בסיור, ניתן לספוג את האווירה במקום המאגד בתוכו בית קפה אינטימי המגיש קינוחים צ'כיים מסורתיים וקפה משובח, מסעדה בסגנון מבשלת בירה, וחנויות בוטיק המציעות מגוון מזכרות, החל מבקבוקי בחרובקה מיוחדים ועד למוצרי פורצלן וזכוכית (קריסטל) המזוהים כל כך עם התעשייה המקומית של קרלובי וארי.

טיפים לביקור מוצלח

• הזמנת כרטיסים: בעונות השיא (קיץ) ובסופי שבוע, הסיורים עלולים להתמלא. מומלץ מאוד להזמין מקום לסיור מראש כדי להבטיח את השעה והשפה המועדפת עליכם.
• שעות פתיחה: בדרך כלל המקום פתוח בימים שלישי עד ראשון בין השעות 09:00 ל-17:00. בימי שני המקום סגור (יש לבדוק עדכונים ספציפיים לפני ההגעה).
• סיורים מודרכים: לאורך היום יש כמה סיורים, חלקם באנגלית. כדאי להתעדכן טרם ההגעה.
• מזכרות: חנות המוזיאון היא המקום הטוב ביותר לקנות בחרובקה. המחירים לרוב טובים יותר מאשר בחנויות התיירים בעיר, ולעיתים קרובות ניתן למצוא שם מהדורות מיוחדות, בקבוקי ענק, כוסות חרסינה מקוריות או מיניאטורות שלא נמכרות במקומות אחרים.
• בחרובקה קורדיאל: אם אתם רואים את הבקבוק החום (Cordial) בחנות – קנו אותו. קשה מאוד להשיג אותו מחוץ לצ'כיה והוא נחשב למעדן אמיתי עם טעמי ליים ודבש.
• לבוש: הטמפרטורה במרתפים קרירה (כ-12 מעלות) לאורך כל השנה. בקיץ כדאי להביא עליונית קלה.

איך מגיעים למוזיאון בחרובקה ואיך מתניידים?

ההגעה פשוטה ונוחה למדי. רוב המטיילים מגיעים מפראג.

• אוטובוס: זוהי הדרך הנוחה והזולה ביותר. אוטובוסים של חברת RegioJet (צהובים) או FlixBus יוצאים מתחנת Florenc בפראג כמעט כל שעה. הנסיעה אורכת כשעתיים ורבע. מרכז המבקרים של בחרובקה נמצא במרחק הליכה של כ-5 דקות מתחנת האוטובוס המרכזית (Tržnice).
• רכב שכור: הנסיעה מפראג אורכת כשעה וחצי עד שעתיים על כביש D6. שימו לב כי החנייה במרכז קרלובי וארי מוגבלת ויקרה. מומלץ לחנות בחניונים מסודרים בפאתי המרכז או בחניון התת-קרקעי של הכיכר שנמצא קרוב יחסית למוזיאון.
• רכבת: קיימת אפשרות להגיע ברכבת, אך הנסיעה ארוכה יותר (מעל 3 שעות) והתחנה ממוקמת רחוק יותר ממרכז העיר בהשוואה לתחנת האוטובוס.

בתוך העיר, ההתניידות הטובה ביותר היא ברגל. מרכז העיר הוא אזור מדרחוב יפהפה. מוזיאון בחרובקה נמצא בכניסה לאזור המסחרי בכתובת הזו, וממנו ניתן להמשיך ברגל לכיוון המדרחוב, הקולונדות והמעיינות. ישנה גם מערכת אוטובוסים עירונית יעילה ורכבי אובר.

בקיצור, הביקור במרכז המבקרים של בחרובקה הוא תחנה חובה בקרלובי וארי. הוא מספק הצצה נדירה לתוך תעשייה מסורתית ששרדה אימפריות, מלחמות ומשטרים, ונשארה נאמנה לטעם המקורי שלה. בין אם אתם חובבי ליקרים ובין אם אתם חובבי היסטוריה, היציאה מהמוזיאון אל האוויר הצ'כי הקריר, עם טעם מתקתק של קינמון בפה, משאירה תחושה חמימה של מסורת ואיכות.