מסע בעקבות רוברט לנגדון בסמטאות פראג בעקבות הספר "סוד הסודות" של דן בראון

האלמנט היחיד שמסיט את תשומת ליבו הוא הפסל של יאן מנפומוק בזכות ההילה סביב ראשו. אמנם גם לפסלים אחרים על הגשר יש הילה (למשל, הפסל של ישו, הפסל של יוחנן המטביל ופסלו של אדלברט הקדוש), אבל רק לפסל של יאן מנופומוק יש 5 כוכבים מסביב.

הסיבה לכך קשורה למסורת הנוצרית שלפיה הופיעו כוכבים מעל גופתו שהוטבעה במי הולטאבה, מה שהביא למציאתה ולבריחתו בבושת פנים של המלך שהיה מעורב במותו. מאז הכוכבים הם הסמל שלו והוא הפטרון העירוני והקדוש שמגן על פראג משיטפונות.

ואם אתם כבר פה אנחנו ממליצים לא להיות רוברט לנגדון אלא להתבונן לעומק בפסלים, במיוחד בזה של אנטוניוס מפאדובה. בפסל זה הוא וישו התינוק עוטים הילות שנראות כמו מדחפים של מסוק.

מכיוון שהמסוק הראשון שבאמת עבד (והמדחף שלו) הומצא רק במאה ה-20 (כ-150 שנה לאחר ש"הופיע" בפסל הזה), המראה מבלבל ותיירים רבים נוטים לחשוב שזה עוד מקרה שבו ההיסטוריה הקדימה את זמנה. (זה לא, למרות שהטענה הזו מופיעה בספר).

המדחפים לכאורה הן הילות מתקופת הבארוק, כך שהן לא עגולות כמו אלו המוכרות לנו אלא בצורה של קרני אור מתכתיות. הקרניים מקובצות בצורת כוכב ובגלל הזויות והחומר שמהן נעשו – הן מזכירות מדחף.

מבצר הצליבה: המקום שלא קיים אבל זוכה בפרסים

היעד הבא של רוברט בספר הוא מבצר הצליבה (Crucifixion Fortress) שהוא חלק ממערכת הביצורים של מצודת וישהראד. המבצר שמאופיין באדריכלות צבאית קשוחה וקירות עבים משמש כגיבור נוסף בספר, בעיקר הודות לעובדה שבו נמצאת מעבדת מחקר סודית.

אם אתם מחפשים את המקום במפה אתם צפויים להתאכזב. במפות גוגל הוא מופיע בשם Bastion U Božích muk ("המבצר של עמודי הייסורים" בתרגום מצ'כית), אבל ידוע גם בשמות Bastion XXXI (המספר הסידורי של המבצר במערכת הביצורים), Bastion at Calvary או בשם "מצודת העינויים".

כל השמות מתייחסים לעובדה שבמקום שכן בעבר צלב, מה שגרם לזיהוי שגוי עם דרך הייסורים של ישו, עם העינויים שעבר ועם מקום צליבתו (Calvary בעברית זה "גולגלתא").

וכן, כמו בספר המקום אכן מכיל חצר מרכזית מרוצפת בראש החומה, מבנה מרכזי (כיום מאכלס מסעדה), מרפסות תצפית וגם חלקים תת-קרקעיים ונסתרים (שהתגלו רק בשיקום שנערך פה ב-2010) שכוללים מעברים פנימיים.

השיקום שהפך את האתר הצבאי ההיסטורי המוזנח למרחב ציבורי חי זכה בפרסים, כך שכדאי להגיע לכאן. למשל: ציון לשבח מטעם Piranesi Award בשנת 2012, זכייה ב-Brick Award ב-2014 הודות לשימוש חדשני בלבנים ואבן באתר מורשת וכמובן פרסים נוספים.

גבעת פטרין: הנדסה, מראות ופוניקולור

תחנה מרכזית נוספת בספר היא גבעת פטרין. לנגדון מגיע למגדל התצפית של פטרין ושובר מיתוס מקובל: בניגוד למחשבה הרווחת המגדל אינו גרסה מוקטנת של מגדל אייפל בגלל ההבדל בבסיס המבנה – מגדל פטרין נשען על בסיס מתומן בעוד בסיסו של מגדל אייפל ריבועי.

בגבעה זו לנגדון מבקר גם במבוך המראות, מבנה קטן שנראה כמו טירה מיניאטורית ובו מראות מעוותות המייצרות אשליות אופטיות – מוטיב שבראון משתמש בו לדעתנו כדי להמחיש את הקושי להבחין בין אמת לשקר.

את הירידה מהגבעה מבצע לנגדון באמצעות הפוניקולור המפורסם ונהנה ממבט פנורמי על העיר. זהו הרגע שבו לנגדון מהרהר בכינוי של פראג כ"עיר מאה הצריחים" – כינוי שניתן לעיר במאה ה-19.

אז לפי האגדה האורבנית נמנו בפראג 103 צריחים ע"י תושב העיר ברנרד בולצאנו. אנחנו אמנם אוהבים אותו בשל הפציפיזם שלו (מה שגם לפיטוריו מאוניברסיטת קארל ולהגלייתו מהעיר), אבל הוא טעה ובגדול.

לא רק שהכינוי שנתן לעיר מתעלם מ-3 צריחים (עד היום לא יודעים מי הם), אלא גם שמאז העיר התברכה בעוד מאות צריחים וכיום מעריכים שיש בה 500 עד 1000. תלוי מי סופר.

האצולה האמריקאית בפראג: ארמון שנבורן ווילה פצ'ק

מכיוון שרוברט לנגדון הוא אזרח אמריקאי, הן שגרירות ארה"ב (שנמצאת ב-Schönborn Palace) והן המעון הפרטי של שגרירת ארה"ב בווילה פצ'ק (Petschek Villa) מוזכרים בספר.

בארמון שנבורן בראון מתמקד באדריכלות הייחודית של הכניסה הכוללת רמפה רחבה. מקור הרמפה הוא היסטורי: הבעלים המקורי של הארמון היה Rudolf von Colloredo. מכיוון שהוא איבד רגל בקרב ליצן, הבניין נבנה עם גרם מדרגות מיוחד שאיפשר לו להיכנס לארמון רכוב על סוס.

עם השנים הארמון עבר בירושה למשפחת שנבורן שהעניקה לו את שמה, אבל מ-1925 הוא מאכלס את שגרירות ארה"ב בפראג ולכן אין אליו כניסה. (אלא אם אתם אזרחי ארה"ב או גיבורים ספרותיים)

וילה פצ'ק הוא ביתה הפרטי של השגרירה בספר ובמציאות. זהו מבנה מפואר מראשית המאה ה-20 המייצג את העושר של התעשיינים היהודים בעיר.

וכן, אכן הנאצים החרימו את הווילה, השתמשו בה כמפקדה של הוורמאכט, קטלגו את כל הרהיטים היקרים בבית כרכוש הרייך השלישי וסימנו אותם בסמלים נאציים (בדרך כלל בחלק התחתון והנסתר של הרהיט). גם כאן תיאלצו להאמין לנו כי הבית סגור לקהל.

המסתורין בקלמנטינום: הקודקס גיגס ודלתות סודיות

הקלמנטינום הוא הלב האינטלקטואלי של הספר. כאן מוצג הקודקס גיגס (Codex Gigas) מימי הביניים שנקרא גם "התנ"ך של השטן" וששוקל כ-75 ק"ג.

בתוך ספריית הבארוק המפוארת של המקום בראון מתאר הונאה אדריכלית מבריקה: התקרה נראית לעין כמבנה עמוק עם עמודים, חלונות וכיפות עמוקות, אך היא למעשה ציור בטכניקת "טרומפ-לויל" (Trompe-l'œil)- מה שמעניק לאולם תחושת גובה ומרחב עצומים שאינם קיימים במציאות.

רוברט מגלה שהקומה השנייה במקום נגישה דרך מעברים סודיים המוסתרים מאחורי ארון ספרים מסתובב, אך זה לא לגמרי מדויק.

אמנם יש כאן דלתות המוסתרות כחלק מהעיצוב האחיד של ארונות הספרים (דלתות שמחופות בכריכות ספרים דמי או ספרים אמיתיים שמודבקים לדלת), אך הן לא מובילות לקומה השנייה אלא לגרמי מדרגות צרים או לחדרי שירות קטנים.

לצערנו דווקא בקלמנטינום הספר מרשה לעצמו עוד כמה חירויות אמנותיות. בניגוד לכתוב, כיום ניתן למצוא בפראג רק העתקים של התנ"ך הענק ולא את המקור. בשביל זה תצטרכו לטוס לשבדיה.

בנוסף, הקלמנטינום פתוח למבקרים רק החל מהשעה 09:00 בבוקר כך שאין לכם מה להגיע מוקדם (ולחכות פה לצ'ק אין במלון על קפה ועוגה)

המורשת היהודית: על תנאי, הגולם והמלאכים

הרובע היהודי בספר מביא איתו את העומק של יהדות פראג לדורותיה. רוברט מסביר לקתרין שמקור השם של בית הכנסת "אלטנוישול" נובע מהמילים העבריות "על תנאי", זאת כי האבנים ששימשו לבנייתו הובאו מירושלים בתנאי שיחזרו אליה עם ביאת המשיח. האמת כמובן שונה וכאן תוכלו לגלות אותה.

בספר דמותו של הגולם שנעה כל העלילה בין האמת למוות מבקרת בבית העלמין היהודי, מה שמאפשר לבראון להסביר את מבנה שכבות הקבורה הייחודי: בשל חוסר מקום ברובע היהודי נקברו המתים זה מעל זה ב-12 שכבות, כך שרק הגדרות מסביבו מונעות מעומק סודותיו (וקבריו) להיחשף.

אלמנט יהודי נוסף בספר (אם לא נזכיר שוב את וילה פצ'ק) היא השפה החנוכית שנקראת ע"ש חנוך המקראי, האיש שלפי המסורת דיבר עם מלאכים.

השפה הועברה לג'ון די ואדוארד קלי ע"י מלאכים בפראג שאליה הגיעו בהזמנת רודולף ה-2 , קיסר האימפריה הרומית הקדושה וחובב האלכימיה. קלי נשאר בפראג, זכה לתואר אבירות מהקיסר, אבל גם נכלא ומת פה בגלל ניסיונותיו בתורת הנסתר. עד היום לא יודעים אם התאבד או נהרג בניסיון בריחה.

כיום ניתן לבקר בבית שלו – בית הקוסם שנקרא גם "הבית של החמור בעריסה" (אל תשאלו אותנו למה) שהפך למוזיאון. כאן תוכלו להזמין כרטיסים לסיור שכולל ביקור בבית זה ובבתים רדופים נוספים בעיר.

בחזרה לנקודת ההתחלה: מבצר הצליבה וגשר קארל

בהמשך העלילה רוברט וקתרין חוזרים למבצר הצליבה ומחפשים את המתקן הסודי שנקרא "הסף" (Threshold). רוברט מאמין ובצדק שהמבנה מתחת לאדמה ומחפש את דרך המילוט של המקום, אך לא יודע שהוא למעשה חוזר לנקודת ההתחלה.

במצודת וישהראד אכן יש מערכת של מעברים תת-קרקעיים שאורכם יותר מקילומטר, אבל הם לא שימשו רק למילוט חיילים אלא גם למפגשים חשאיים של אלכימאים. באחד מהמעברים האלה נמצא אולם בשם Gorlice שבו שמורים כמה מהפסלים המקוריים של גשר קארל – המקום שבו הכל התחיל.

כאן גם המקום להרחיב על Kryt Folimanka שרוברט התעניין בו בספר. זהו מקלט גרעיני מתקופת המלחמה הקרה שנחשב למבנה התת-קרקעי הגדול בעיר, אבל לא רק. כמו הבונקראט בטירנה גם פה יש ערך מוסף.

בימי שבת בשעות 09:00-15:00 המקום פותח את שעריו לקהל עם תערוכות מגוונות: על ההיסטוריה של המקלטים בפראג ועל אסונות טבע (כמו שיטפונות), כך שאנחנו שוב חוזרים לפסל של יאן מנפומוק מגשר קארל.

כי בפראג כמו בפראג הכל כמו השעון האסטרונומי תמיד מתחיל ומסתיים בשלום. כאן האלכימיה היא המציאות והזהב נמצא בכל פינת רחוב. אפילו מלאך המוות הוא רק דמות והשטן נשאר בספרים, מה שגורם לעיר להמשיך לעשות קסמים ולעורר את הדמיון. קריאה נעימה!

פורסם ב:

• ברחבי פראג